להתאהב במקום בו אנחנו גרים

עם ההודעה על סגר הגל השני, החלטנו להקדים את הנסיעה המתוכננת שלנו לארצות הברית. אחרי חצי שנה בישראל בבית שלי ביישוב הקהילתי, בו ביליתי את הסגר הראשון, אני שוב במרכז פילדלפיה, הפעם לעשרה שבועות בלבד. כאן אני מנסה להתחמק מהוירוס ולחיות את החיים כמעט כמו שהם צריכים להיות.

המעברים שעשיתי בשנים האחרונות מישראל לארה"ב וחזרה, מיישוב קהילתי לעיר הגדולה וחזרה, וגם האילוץ של כולנו להתכנס בבית, בשכונה ובעיר בימי הקורונה גרמו לי לחשוב על הדרך בה אנחנו מתחברים למקום חדש, מרגישים "בבית" או יותר מזה מתאהבים במקום בו אנחנו גרים.

אז אולי אתם סטודנטים ועברתם לעיר אחרת, משפחה שעושה רילוקיישן, עומדים לעבור דירה בישראל, או שאתם פשוט נשארים בשכונה שלכם לזמן הסגר….

האתגר הוא להסתגל למקום חדש, להרגיש בו טוב ולהפיק ממנו את המירב.

מה תוכלו לעשות כדי לאהוב את המקום בו אתם גרים? איך להתחבר לעיר חדשה או להתאהב מחדש בשכונה בה תבלו את השבועות של הסגר?
על כך הפעם.

מה יקרה כשנרגיש שייכות למקום בו אנחנו גרים?

על השאלה הזו ובכלל על היקשרות למקום ונטיעת שורשים במקום מדברת וכותבת מלודי וורניק . וורניק, עיתונאית בעברה, כתבה ספר בשם: "לכאן אתה שייך – להרגיש בבית בכל מקום בו את.ה נמצא.ת". This Is Where You Belong: Finding Home Wherever You Are

הנושא הזה מעסיק מאוד את האמריקאים. על פי וורניק, אמריקאי עובר דירה בממוצע 11.7 פעמים במהלך חייו. האמריקאים נוהגים לנדוד ולא מהססים להחליף מקומות מגורים לשם לימודים או השתלבות במקום עבודה נחשק. תמיד יש תחושה שבמקום הבא יהיו מאושרים יותר…

להבדיל, הנושא רלוונטי גם לנו בימים בהם הסגר מחייב אותנו להשאר קרובים למקום המגורים שלנו ומאלץ אותנו להסתכל קצת יותר קרוב, מעט יותר פנימה.

הטענה של מלודי וורניק היא שתחושת שייכות למקום בו אנשים גרים טובה ומועילה בכמה רמות: זה טוב עבורנו כי איכות החיים האישית שלנו תעלה ובריאותנו תהיה טובה יותר. עבור הקהילה זה יהיה טוב משום שכשיש תחושת שייכות אנשים נפגשים ומתנדבים, וגם יווצר שגשוג כלכלי מעצם העובדה שאנשים קונים מעסקים מקומיים למשל.  

איך יוצרים תחושת שייכות למקום? איך מתאהבים בעיר שלנו?

אתחיל בסיפור אמיתי: קצת לפני ראש השנה, ביקרתי את ההורים שלי בתל אביב. כשהלכתי ברחוב ראיתי על גבי  דלתות הכניסה של מספר בניינים שלטים מעניינים שתפסו את עיני.  הגיליונות שהיו תלויים על קירות הזכוכית היו צבעוניים ועליזים, נכתב עליהם בכתב יד גדול ובצבעי עיפרון  "שנה טובה". בחתימה, בקטן, נוספה ברכה אישית מילדי בית ספר ארנון (שנמצא בסמוך), באחד השלטים נכתב מילדי כיתה ג1, קפסולה 2. ובאחר, שמות הילדים.

לתושבי השכונה מילדי בית ספר ארנון, כיתה ג1, קפסולה 2.

מכתבי אהבה לעיר. תלמידי תל אביב מתרגלים דרכים להתקשר למקום
שנה טובה לשכנים, תל אביב 2020

מכתבי אהבה עירוניים. המחווה הזו העלתה על פני חיוך חם וגרמה לי תחושה של אמונה שיהיה טוב, שקורה כאן משהו חיובי. המסר של ילדי בית הספר לתושבי השכונה מחזק את ההון החברתי במקום. כולם נהנים מהמחווה הזו: הדיירים, שחלקם זקנים, הילדים עצמם, אלה שהכינו את השלטים ומרגישים שעשו מעשה חשוב וטוב. התלמידים שתלו את השלטים גרמו לכך שהאוירה העירונית המדוכדכת שנכפתה עלינו, נעשתה לרגע חיובית קצת יותר. למעשה, הם תירגלו חיבור ריגשי למקום וגרמו גם לשכנים האחרים לחוש חיבור כזה.

מהו חיבור למקום?

חיבור למקום (Place Attachment) היא תחושה של קשר ריגשי בין אדם למקום מסויים והוא מושג חשוב בפסיכולוגיה סביבתית. מחקרים מצביעים על כך שתחושת חיבור למקום היא גורם מנבא רווחה ואיכות חיים של אנשים. אנשים מרגישים נוח יותר במרחבים הדומים לאלה שבהם גדלו והם חווים ירידה במתח כשהם יוצרים מחדש סביבה שנותנת להם הרגשה של בית. מרחבים עירוניים ירוקים מעלים את מידת הקשרים בין שכנים, ואילו לאוכלוסייה מבוגרת עדיף להתגורר בסביבה וקהילה המוכרת להם מאשר להתרחק ממנה למקום אחר.

כדאי שניקח את הדברים האלה בחשבון אם אנחנו רוצים להרגיש בבית במקום חדש, או לחזק את ההרגשה הטובה במקום בו אנחנו נמצאים.

היכולת שלנו לחוש בבית במקום חדש או להתבונן בעיניים רעננות במקום מוכר ולהתאהב בו מחדש היא בידיים שלנו.

איך תתחברו למקום שבו אתם גרים?

לגבי היקשרות למקום חדש, אחותי מציעה להתחיל בהתבוננות: "לשבת כל יום בבית קפה אחר, לשתות קפה, עדיף בחוץ, על שפת הרחוב ללא טלפון (!). להסתכל בעוברים והשבים, מה לובשים, מה עושים. לחילופין, לשבת בכל יום בגינה אחרת עם קפה מהבית ולצפות בהתרחשויות".

אמא שלי מציעה להצטרף למועדון ולהשתתף בהרצאות. ואילו הבת שלי, שעברה לאחרונה לתל אביב, אומרת שמה שמחבר אותה לעיר זה "היכרות עם המפה". זאת אומרת: להסתובב פיזית בעיר, להכיר אזורים, שמות רחובות ולהבין איך המפה עצמה בנויה". ובנוסף לדבריה, מה שעוזר זה תקשורת עם מקומיים שמכירים את העיר ויכולים לתת המלצות על מסעדות מקומות מעניינים וגם נסתרים.

גם מלודי וורניק מציעה ללכת ברגל ברחוב כדי להתחבר לעיר חדשה, ובנוסף היא ממליצה לרכב על אופניים במקום לנסוע במכונית, להיות בטבע, להתנדב, לקנות מעסקים מקומיים, לאכול מזון מקומי, להשתתף בפעילות פוליטית, לעשות משהו יצירתי ולהישאר במקום גם בזמנים קשים.

לדברי וורניק המפתח הוא להתקשר לאנשים שבמקום. אם נשקיע במקום בו אנחנו גרים – נתחבר אליו.

מה זאת אומרת להשקיע במקום?

להשקיע במקום הכוונה לעשות משהו באופן אקטיבי וממשי כדי להרגיש שייכים. איך אפשר להתקרב לאנשים בעיר שלכם, להתבונן במקום בעיניים רעננות ולהיות יותר מעורבים?

יש הרבה דוגמאות: אפשר לחפש או ליצור ספסל נתינה, עליו תניחו חפצים שאחרים יכולים לקחת, או ארון קהילתי לתרומת בגדים, כפי שעשה עמית אוזן באור יהודה, אפשר לעזור לשכן או לשכנה, דבר די בסיסי וממש חשוב בימי הסגר, ליזום שיחה אגבית עם אנשים שפוגשים ברחוב, או כשיוצאים לטייל עם הכלב, ואפילו לארגן או להצטרף לקבוצת פייסבוק של השכנים או לקבוצה ייעודית לפעילות משותפת… אחת הדרכים שעזרה לי להתקרב מחדש לשכנים שלי ולהרגיש שייכת כשחזרתי לארץ היתה להשתתף בפעילות פוליטית. כתבתי על זה כאן.

תהיו יצירתיים.

הנה עוד שישים ואחד רעיונות שדרכם תוכלו לעשות את העיר שלכם טובה יותר מבלי שתצטרכו לקבל רשות מאף אחד.

ספסל נתינה במעוז אביב, כאן בארגון עיריית תל אביב

אבל אנחנו בימי קורונה! מה עושים?

באמת היום זה קצת יותר מאתגר. בשיחה מוקלטת ששמעתי וורניק שוחחה עם מנהל פיתוח איזורי נייט וולץ' והשניים העלו רעיונות איך לעודד חיבור למקום גם בתקופת הקורונה.

כיום נראה שהעולם שלנו הצטמצם מעט הם אומרים. אך עדיין (בארה"ב) ניתן ללכת, לרכב על אופניים, להתנדב או להשאיר במרחב מכתבי אהבה לעיר.

שימו לב לעסקים המקומיים בעיר. במיוחד היום השתדלו לקנות מעסקים מקומיים, הם אומרים, להזמין יותר אוכל ממסעדות, לכתוב משובים חיוביים ברשתות החברתיות ואם יש אפשרות – לקנות כרטיסי מתנה גיפט כארד כדי להבטיח היום תזרים לעסקים והכנסות שאותן תממשו בעתיד הקרוב.  

======

האמת היא שבמעבר שלי לפילדלפיה לפני מספר שנים וברילוקיישן חזר לארץ לפני חצי שנה צברתי ניסיון רב בדרכים פרקטיות להתחבר למקום. כן, זה דורש רצון, התכוונות וגם יוזמה ויצירתיות. ועם זאת, לפעמים אפשר להתחיל בחיוך, או בדברים קטנים אחרים כדי להיקשר לעיר ולאנשים במקום החדש. תוכלו לקרוא כאן מה עשיתי בתקופה הראשונה שלי בפילדלפיה כדי להתחבר למקום ומה עשיתי כשחזרתי לארץ.

זה אפשרי, זה בידיים שלנו וזה יעשה לכם ולקהילה שלכם רק טוב.

ספרו לי איך אתם מרגישים בבית בשכונה או בעיר בה אתם גרים ואיך אפשר להתבונן ביישוב שלכם בעיניים רעננות…במיוחד בימי הסגר.

שתהיה שנה טובה! והרבה בריאות

6 תגובות הוסף תגובה

  1. benmorag הגיב:

    אני מעריץ שלך

    Liked by 1 person

    1. תודה בן! שימחת אותי 🙂 ד"ש בבאר שבע ובהצלחה בדרך החדשה

      אהבתי

  2. רעיה תגר הגיב:

    פוסט מעניין כרגיל, חשוב ואקטואלי. הפתגם "אלהים נמצא בפרטים הקטנים" מתאים כאן. החיים מורכבים מרצף של דברים קטנים, שאנשים בוחרים. ותחושת שייכות נבנת בהדרגה, תוך הכרות ומעורבות בקהילה וחיים מעורבים. ולי היה מזל להשתלב במדינה חדשה בחיותי בחורה צעירה בשנות השבעים, בזכות סבים שלך עופרה, שהראו לי את ארץ ישראל יפה עם הנופיה וארחטקטורה בתל אביב. ערכים ואנשים. ועל תודאתי להם.

    אהבתי

    1. תודה רעיה! אכן שעור משמעותי שלומדים במעבר מארץ לארץ. ועד כמה חשובים האנשים שמסייעים לנו בדרך הזו.

      אהבתי

  3. טל הגיב:

    מאיר עיניים, מעורר הזדהות, ההתמקדות ב״מה אני יכול לעשות״ חשובה ונכונה.תודה
    💙🦋

    אהבתי

    1. תודה טל, אני יודעת עד כמה את בעינייני לעשות מה שאפשר…. תמשיכי

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s