מה את עושה בפילדלפיה? שלוש שנים, סיכום ביניים

זה הפוסט הכי אישי שלי בבלוג, אי פעם. יש השואלים אותי ישירות ויש כאלה שבטח רק מהרהרים לעצמם בלב "מה את עושה בפילדלפיה?". ובכן, גם אני שואלת את עצמי את השאלה הזו לא אחת. אז עכשיו, לקראת ציון שלוש שנים בהן אני גרה בחו"ל, עצרתי להתבונן פנימה וסביב וזה מה שיצא. סיכום ביניים עם תובנות בסוף.

זה מה שקרה לי פה, בקיצור:

הזדמן לנו שינוי מרגש, עברנו לפילדלפיה. לקחתי פסק זמן מישראל, נחתי קצת. טיילנו הרבה. הרגשתי בודדה, טסתי לארץ, חזרתי חזרה, התחלתי לסייר בעיר ברגל, התאהבתי בעירוניות, התחלתי להכיר אנשים, למדתי אנגלית, חקרתי עירוניות, כתבתי בלוג, הכרתי אנשים חדשים, השתתפתי בקבוצת מנהיגות, יזמתי תכניות חברתיות. הקמתי מועדון ספר בעברית וגם קבוצת קריאה ושיחה דו לשונית בעברית ואנגלית, פיתחתי סיורים בעיר והתחלתי להדריך.

ועכשיו הפרוט:

בשנה הראשונה – הייתי תיירת

השנה הראשונה בחו"ל התאפיינה בגעגועים עצומים למשפחה ולחברות בארץ. הייתי בודדה, היה לי קר. חשבתי שאני הישראלית היחידה במרכז העיר פילדלפיה. היו לי כמה תרופות לעניין הזה: האחת – ביקורים ארוכים בישראל, אחת לרבעון. השנייה – טיולים ברחבי ארצות הברית. השלישית – שוטטות בעיר. מברכת על כל אלה.

 התוצאה:

• התאהבתי בעירוניות והתאהבתי בפילדלפיה. זה קרה במקביל.
• טיילתי המון, צעדתי מלא ברחובות.
• למדתי דרך הרגליים על השכונות השונות, על הפרויקטים האורבניים המעניינים בפילדלפיה כמו למשל,  Mural Art philadelphia ו The Rail Park , על הגנים הציבוריים, על גלריות ומוזיאונים ועוד המון.
• פתחתי את הבלוג הזה – Urban Glance – תצפית אישית על ערים ועל עירוניות. דרכו עיבדתי את החוויות והעמקתי את הלמידה.

בשנה השנייה – למדתי אנגלית ועירוניות. הכרתי ישראלים

התחלתי ללמוד אנגלית עם מורה פרטית. נרשמתי לקורסים והרצאות על עירוניות. קניתי ניו יורק טיימס וקראתי המון מאמרים וספרים באנגלית.

חברה יקרה (שבינתיים חזרה לארץ) הכירה לי את ארגון IAC  , ארגון של ישראלים אמריקאים. היה לי קשה להתרגל לעובדה שאני חלק מזה, אבל הבדידות הכריעה והייתי חייבת קהילה.

טוב שהתחברתי.

הוזמנתי ונסעתי אחת לשבועיים לפרוורים להשתתף בקבוצת מנהיגות בשם "גוונים". שם הכרתי נשים נפלאות ומעניינות. עסקנו בסוגיות של זהות: יהודית, ישראליות, אמריקאיות והמשמעות של זה לגבי הילדים והמשפחות של הישראלים בחו"ל. זה היה מעניין מכל בחינה: ריגשית, אינטלקטואלית וחברתית. בסיום מפגשי הקבוצה התחלנו לעבוד על פרויקטים קהילתיים.

מי שמכירה אותי מבינה שכאן התעוררתי לחיים.

התוצאה:

• האנגלית שלי השתפרה. מאוד.
• למדתי שארגון IAC – Israeli American council , הוא ארגון של הישראלים שמתגוררים בארצות הברית והם מזהים את עצמם גם כישראלים וגם כאמריקאים. המטרה שלהם לשמר את התרבות הישראלית, השפה העברית ולחזק את הקשר למדינת ישראל. הארגון פועל ברחבי ארצות הברית והוא הארגון היהודי הצומח ביותר בארה"ב בשנים האחרונות.
• הגעתי למסקנה שאני ממש לא אוהבת את המילה רילוקיישן. זו מילה מכובסת, מילה מתנצלת. לחילופין, אפשר להשתמש במילה מעבר ל(ארצות הברית). הרגישות הישראלית לגבי כל מי שעובר לחיות בחו"ל היא מוגזמת. אנשים שחיים במקומות אחרים חוזרים, בדרך זו או אחרת,  עשירים בידע ובחוויות. זה נראה לי דבר חיובי לחברה הישראלית.
• יזמתי פרויקט קהילתי של מיפוי ואיסוף מידע חיוני לטובת חיזוק הקהילה הישראלית בפילדלפיה. את הפרויקט, PhillyTone, הקמתי יחד עם קבוצה קטנה ומחויבת של נשים מהאזור. כיום הן חברות שלי. בימים אלה המידע עולה באפליקציה חדשה למהגרים או בשפתם של ממציאי האפליקציה, רשת תרבותית לאנשים שהם Foreign-Born , שנקראת Homeis. התהליך בעיצומו והוא מהווה הזמנות אדירה עבורי להיות חלק מתהליך של פיתוח סטרטאפ.

מעורבות חברתית יוצרת חברות אישית. IAC ארגון של הישראלים בארצות הברית

בשנה השלישית – הרחבתי את הפעילות החברתית והאורבנית שלי

ראשית, ברור שאני עדיין מרגישה כאן כמו שליחה של הסוכנות היהודית. המעבר לחו"ל אחרי שאת רוב החיים והקריירה שלך עשית בישראל לא דומה למעבר של מי שעושה אותו בגיל עשרים ומשהו. אני לא מתבלבלת מי אני ומה אני, למרות שחברה טובה שלי בארץ חושבת אחרת.  אני כרגע בארה"ב ואני מנסה למצות כל רגע.

שנית, ברגע שנפתחה הדלת ליזמות חברתית אני לא מפסיקה. לי זה נותן משמעות. ממליצה לכל אחד למצוא את הדבר שנותן לו עניין ומשמעות.

אז אחרי שהתמקמתי בקהילה הישראלית, היה לי עם מי לדבר והלחץ של הבדידות החברתית הצטמצם. נפתח אצלי מרחב נפשי שאיפשר להגדיל את המעגלים. מצד אחד היה לי חשוב לתרגל את האנגלית שלי ובמקביל היה לי חשוב לעסוק בעברית.

אם כן, יזמתי שתי יוזמות:

האחד: הקמתי בוקלאב, מועדון ספר עיברי במרכז העיר. כתריסר  נשים ישראליות אמריקאיות נפגשות אחת לחודש לשיחה בעברית על ספר ישראלי. אנקדוטה חמודה: דיון מהותי הוא האם לקרוא באפליקציה E-vrit או לקנות ספר מודפס. דרך הבוקלאב הזה הכרתי נשים חדשות שגרות כאן שנים, אוהבות עברית ומרגישות חלק בלתי נפרד מישראל. במפגשי הקבוצה הזו אני מרגישה לפעמים שאני ברעננה ולא בחו"ל. ככה זה.

השני: הקמתי חברותא – חוג קריאה של טקסטים בעברית שמיועדת ליהודים אמריקאים ולישראלים/ות. זו קבוצה שפועלת בשתי שפות במקביל. לנו הישראליות – זו הזדמנות לפטפט באנגלית ולתרגל אותה ולאמריקאים –  הזדמנות לקרוא טקסטים בעברית ולשוחח בעברית.

זה מיזם מקסים ואינטימי שמהווה סביבה בטוחה ולא שיפוטית לתרגול ובאותה עת מייצר קשר בין חברים מהקהילה היהודית לחברים מהקהילה הישראלית. ויש הבדל.

המפגשים מתקיימים אחת לחודש בבתים שלנו וזה לא מובן מאליו כאן. אנחנו קוראים יחד טקסטים עבריים, עתיקים וחדשים, משוחחים ואפילו שרים. ההתרגשות עצומה.

כשרציתי להיות בטוחה שזה ממש אמיתי ולא חלום שלי, פתחתי מיני אתר לתכנית הזו. מוזמנים לתת מבט:  Ivrit in Philly.

(את ההשראה ללמוד כדי להתפתח ולדעת יותר על יהדות ועל ישראליות קבלתי מתכניות היהדות פלורליסטיות בהן השתתפתי במהלך השנים: קולות, בינה, אלול , עלמא, בית תפילה ישראלי, מתן תורה, בישוב שלי מתן. תודה תודה. כל זה לא היה לשווא).

חברותא בפילדלפיה – קבוצת קריאה דו לשונית. קוראים טקסטים בעברית, הדיון גם באנגלית

אורבניסטית בפעולה

תודה לתומר שלוש, TLVXP שרק לאחר שהציג אותי בניוזלטר שלו כאורבניסטית, הבנתי שאני כזו. בינתיים המשכתי לכתוב בבלוג שלי על נושאים חברתיים ועירוניים.

אחרי שהשתתפתי בקורס על פלייסמייקינג בניו יורק והשתלמתי בנושא, כתבתי על כך בבלוג העירוני שלי Urban Glance- תצפית אישית על ערים ועל עירוניות.

בארץ – קראו, ואחדים אף היו נועזים והזמינו אותי להעביר להם סדנאות והרצאות בנושא.  הסכמתי ובאתי. הבנתי שהתכנים של עירוניות מתווספים לכל גוף הידע שצברתי בעבודה סוציאלית, בקשרי עסקים וקהילה, בגיוס משאבים, בארגונים חברתיים ובהנחיה. וזה הכיוון הבא שלי.

בפילדלפיה – התחלתי לפתח ולהדריך סיורים אורבניים בעברית. אם כבר אני משוטטת, לומדת ומכירה את העיר לעומק, מדוע לא לחלוק את זה עם הקהילה הישראלית והמשפחות שלהם שבאות לבקר? אז פיתחתי מספר סיורים בדגש על אורבניות, הזמנתי נשים מהקהילה הישראלית כאן, חלקן חברות בקבוצת הפיייסבוק "השוות של פילדלפיה" והן באו. תענג עצום.

"השוות של פילדלפיה" בסיור גנים, פסלים והפתעות. צילום: שרונה

ומה בהמשך? 

מי שאמר שהתנדבות מביאה להזדמנות תעסוקתית – צדק.

לאחרונה קבלתי הצעת עבודה מהארגון בו אני פעילה בהתנדבות בחודשים האחרונים והסכמתי לה. בסתיו אתחיל להנחות בפילדלפיה קבוצת מנהיגות "גוונים" – מטעם ארגון IAC . אנחה את הקבוצה ואלווה את פיתוח התכניות החברתיות שיהוו את התוצרים של הקבוצה.

התפקיד הזה מביא לידי מימוש הרבה מהניסיון המקצועי שלי לאורך השנים. לי זה נראה טבעי והזדמנות נהדרת. ובכל אופן, זה מאוד מאוד משמח.

עם זאת, אל דאגה, ברור שלא מדובר במשרה מלאה, אני צריכה זמן פנוי כדי להמשיך ולטייל.

תובנות ביניים:

1. שינוי זה טוב. הידד להתחלות חדשות
2. כדאי ללכת ברגל, לצאת ולשוטט ברחוב ובאזור בו גרים
3. עשייה נותנת כוח
4. באמצעות בלוג אפשר לבנות נוכחות אישית ומקצועית, וירטואלית ומוחשית.
5. בלוג הוא כלי מצוין ללווי תהליך למידה אישי והוא מאפשר צמיחה מקצועית.
6. התנדבות ויוזמה חברתית יוצרים עניין ומביאים אליך הצעות עבודה
7. אושר = הנאה + משמעות (לא משפט שלי, אבל הוא נכון עבורי)

 

אז אושר לא מגיע מעצמו ובהחלט יש לנו אפשרות ליצור אותו. אפשר לסכם בזה, נכון?
נראה לי שהמסר יצא קצת רגשני או אפילו רוחני, אבל זה מה שקורה כנראה בסיכומי ביניים.

ועכשיו, עם המבט קדימה, להתראות בארץ, בחגים.
מקווה שתפנו זמן לפגוש אותי.

עפרה