נסיעה בזמן – תחנת הרכבת היפיפיה של פילדלפיה

תחנת הרכבת המרכזית של פילדלפיה,  שנמצאת ברחוב 30 ובמרחק עשר דקות הליכה מהדירה שלנו במרכז העיר, היא מקום מעבר לאלפי נוסעים מדי יום. אתם יכולים לעלות כאן על רכבת ולהמשיך לכל נקודה בארצות הברית. בעצם התחנה עשויה לקחת אתכם רחוק הרבה יותר: תוכלו להגיע  דרכה לעבר המפואר של פילדלפיה וכשתקראו עד סוף הפוסט הזה – תגיעו גם לעתיד…

הנה אנחנו עומדים בכניסה לאולם הנוסעים. נכנסים, עוצרים, מרימים את הראש. מביטים אל היופי הזה ומיד צוללים לעבר הרחוק ובאותה עת – נשאבים קדימה לתוך ההמולה החרישית. המסע שלנו מתחיל.

הבניין המפואר של תחנת הרכבת הזו, גובהו שמונה קומות, נבנה בין השנים 1929- 1933. המעצב היה אלפרד שואו , מחברת  Graham, Anderson, Probst and White.
אולם הנוסעים השקט משדר עד היום תכליתיות בתפאורה של הדר תקופתי. סגנון הבניה הוא ניאו קלאסי עם מעבר לסגנון מודרני יותר , ארט דקו. במבנה החיצוני בולטים עמודים קורינטיים שפונים לחזית המערבית והמזרחית. אמריקה זו אומה צעירה יחסית, אבל נראה שהאמריקאים נמשכים לתחושה שמספק הפאר היווני העתיק.

מסילות הרכבת נמצאות מתחת לבניין הראשי ואין שם מקום לנוסעים לעמוד. הירידה לרציפים מאורגנת בשיטה שאנחנו מכירים מתהליך עליה למטוס. עומדים בתור ויורדים רק כאשר הרכבת הגיעה לרציף. סדר זה סדר, אולם הנוסעים נשאר חרישי ורק קול הכרוז וצליל ריפרוף השלט האנלוגי של ה"טיסות הנכנסות" נישאים באוויר.
הבניין העצום והמרשים נכנס, בשנת 1987, לרשימה הלאומית של מקומות היסטוריים בארה"ב. התחנה כולה נמצאת כיום בבעלות חברת AMTRAK.

ככה זה נראה מבפנים:

שקט, סדר וסימטריה. מסדרון צדדי לאכילה ולמנוחה

באולם הנוסעים המרכזי, נעשה שימוש בשיש טנסי, עמודים בעיצוב נאו קלאסי , חלונות גדולים לתאורה טבעית בשילוב גופי תאורה ואלמנטים רבים נוספים בסגנון ארט דקו. השילוט לירידה לרציפים פונקציונלי וברור. האולם מחומם בחורף וממוזג בקיץ. מקום נעים לשהות בו.

ריהוט פנים מעץ, מכובד, נוח ושימושי…

אחד מגרמי המדרגות בירידה לרציפים. שילוט מלכותי בכחול ומסגרת זהב

מרחב אישי בתור מסודר, והיסטוריה על הקירות

מקצועות של המאה הקודמת: מצחצח נעליים. שומרים על אוירה

מימין – פרויקט עם כוונה טובה, אבל לא ממש נאה – קירות ירוקים

תחנה נוספת במסע במנהרת הזמן
זוג צעיר, חברי קהילת האיימיש מחכים לכרכרה ולסוס. הגזמתי? אבל ברצינות, בני האיימיש אינם נוהגים לטוס, אבל הם בהחלט נוסעים ברכבות.

רגע לפני שתצאו – הנה מבט לעתיד:
כל היופי הרומנטי הזה מחייב עדכון פרקטי שיענה על הצרכים של הדור הבא והמאה הנוכחית. עם מבט קדימה לשלושים וחמש שנים הבאות, המתחם של אזור תחנת הרכבת ברחוב 30 עובר כיום תכנון כולל לפיתוח מואץ ורחב. המטרה היא להפוך את המתחם לאזור עירוני המשלב מגורים, עבודה, לימודים ובילויים, לצד מוקד תחבורה מתקדם.

המוטיבים המובילים לטיפולה של התכנית השאפתנית הם: קהילה, קישוריות וזהות. חיבור תת קרקעי בין מגוון סוגי התחבורה באיזור, קישור למרכז העיר ועוד. התכנון כלל תהליך עבודה ששילב גופים ומחזיקי עניין רבים כגון חברות תחבורה, רשויות ציבוריות, אוניברסיטאות, הציבור הרחב ועוד.

התכנית לפיתוח האזור זכתה לפרס לאומי יוקרתי מאיגוד הארכיטקטים האמריקאי:
2017 Institute Honor Award for Regional and Urban Design. עוד פרטים כדאי לראות בקישור לאתר מרתק, ייעודי למהלך: 30th street station district 

וככה צפוי שתראה התחנה והפיתוח של האזור בעתיד:

 

ולסיום – קישורים שכדאי לכם להיכנס אליהם!
עמוד מרתק על ההיסטוריה של התחנה ועל עיצוב הפנים שלה, באתר על תחנות אמריקאיות גדולות The Great American Stations . שווה להיכנס.

למתעניינים במיקום ובמידע טכני אודות התחנה, ראו באתר חברת AMTARK

תזכורת לצעדים הנוספים בסדרת החורף שלי על גלריות, מוזיאונים ובניינים שכדאי לכם להתבונן בהם מבפנים:
הצעד הראשון בסדרה – PAFA- Pennsylvania Academy of the Fine Arts
הצעד השני בסדרה – Philadelphia Art Alliance – contepmoprary craft+ design
הצעד השלישי בסדרה – Masonic Temple – מקדש הבונים החופשיים

נסיעה טובה!

2017. צילום: עפרה פלמר גרנות

 

מודעות פרסומת